פסק-דין בתיק ת"א 1293-09

לפניי תביעה כספית לתשלום 6,224,879 ש"ח (בתוספת הצמדה וריבית) בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעילה בכספיה, אשר, לטענת התובעת, התאפשרה בשל התרשלות הנתבע והפרת חובותיו כלפיה.

1.         רקע עובדתי

התובעת היא חברה העוסקת, בין היתר, בייבוא ושיווק מוצרי אופנה (להלן: " התובעת", " החברה" או " אל-שרד"). התובעת מהווה חלק מקבוצת חברות (להלן: " הקבוצה") אשר ניהולן החשבונאי ומיסויין נעשה במאוחד; בקבוצת החברות נכללת גם חברת " פולימוד" (להלן: " פולימוד"). מחזור עסקיה השנתי של התובעת ושל החברות הקשורות בה עומד על מאות מיליוני ש"ח.

מאז שנת 1988, מתנהל חשבון הבנק של התובעת בסניף הראשי של הנתבע (להלן: " הבנק"). חשבון הבנק שימש כחשבון כל החברות בקבוצה.

בתקופה שבין אוגוסט 2004 ובין נובמבר 2006, עבדה במחלקת הנהלת החשבונות של התובעת גב' דבורה סגל (להלן: " סגל" או " העובדת"), ועסקה בניהול חשבונותיה של פולימוד. לאחר פיטורי העובדת, התברר כי העובדת מעלה בכספי החברה בהיקף של מיליוני ש"ח. המעילה, בסך נומינאלי מצטבר של כ-5 מיליון ש"ח, התבצעה באמצעות זיוף חתימותיהם של יוסי אירני ו רוני אירני, מורשי החתימה של התובעת, על גבי 345 שיקים של החברה.

מיד לאחר גילוי המעילה הגישה התובעת (יחד עם פולימוד) תביעה אזרחית נגד העובדת ונגד בניה (אשר לידיהם העבירה סגל כספים מתוך כספי המעילה), ובכלל זה בקשות לסעדים זמניים לעיקול נכסים. בתוך זמן קצר, הגיעו התובעת ופולימוד להסכם עם העובדת בדבר מימוש נכסים שנתפסו ברשותה וברשות בניה, ובכך הצטמצם, במידה מסוימת, הנזק שנגרם לחברה. ביחס ליתרת החוב שנצבר בגין המעילה התובעת קיבלה לידיה שטר חוב של העובדת, אשר נכון לעתה, אין צפי לפירעונו.

כשנתיים לאחר גילוי המעילה, ובעקבות מעילות נוספות שביצעה העובדת בחברות בהן עבדה לאחר פיטוריה מהחברה, נפתחה חקירת משטרה והוגש כתב אישום נגד העובדת. בהליך הפלילי הודתה העובדת בביצוע המעילה. בניה הודו אף הם בביצוע עבירות שונות. בסופו של ההליך הפלילי, הורשעו העובדת ובניה, ודינם נגזר (ת"פ 5387-08 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' חיים). 

2.         תמצית טענות הצדדים

טענות התובעת

לטענת התובעת, זיוף חתימות מורשי החתימה על גבי השיקים ניתן היה לגילוי בנקל על ידי הבנק, שכן היו הבדלים ניכרים בין דוגמאות החתימה של מורשי החתימה אשר היו בידי הבנק, ובין האופן בו זויפו חתימותיהם על ידי העובדת. לטענתה, אילו פעל הבנק כנדרש, המעילה הייתה מתגלית באיבה, וניתן היה למנוע את מרבית הנזק שהסבה לחברה.

לטענת התובעת, בכבדו את השיקים המזויפים הבנק פעל שלא במיומנות ובזהירות הראויים.

התובעת מייחסת לבנק התרשלות והפרה של חובת הזהירות המוגברת המוטלת עליו. עוד טוענת התובעת כי הנזקים שנגרמו לה, נגרמו בשל התנהגותו הרשלנית של הבנק.

כמו כן, הבנק הפר את התחייבותו החוזית כלפיה, לקיים את החוזה ביניהם במיומנות ובזהירות הראויים, ולבצע בחשבונה פעולות אך ורק על סמך הוראותיהם של מורשי החתימה מטעמה.

עוד נטען, כי לצד נזקי המעילה, הבנק גרם לתובעת גם לנזק רב למוניטין.

התובעת כימתה את הנזק שלטענתה נגרם לה על ידי הבנק בסך של 6,279,058 ש"ח. על פי תחשיב נזק שהציגה התובעת, סך זה משקף את הסך המצטבר של השיקים המזויפים שכובדו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פירעונם ועד ליום הגשת התביעה, בתוספת הוצאות החקירות שביצעה וכינוס הנכסים שהיו בידי העובדת ובניה, בתוספת הריבית שנאלצה התובעת לשלם לשלטונות מע"מ בעקבות גילוי המעילה ותיקון שומת המע"מ שלה (כפי שיפורט בהמשך, המעילה הוסוותה על ידי הגדלה של מס התשומות וקיזוזו - ביתר - עם מס עסקאות), ובניכוי הכספים שהצליחה לגבות מידי העובדת ובניה, או באמצעות נכסים שתפסה ומימשה.

עוד טענה התובעת לעשיית עושר ולא במשפט, בשל העובדה שהבנק גבה עמלות או ריביות בגין כיבוד השיקים המזויפים.

התובעת אף טענה כי החוזה בינה ובין הבנק (הסכם פתיחת חשבון מיום 10.5.1988, אשר העתקו צורף כנספח א' לכתב התביעה) (להלן: " ההסכם") הינו חוזה אחיד הכולל תניות מקפחות או מגבילות, שהינן בטלות או ניתנות לביטול.

טענות הבנק

לטענת הבנק, לא נפל דופי בהתנהלותו, הוא לא הפר כל חובה חוזית שחלה עליו, אלא נהג בהתאם להתחייבויותיו וכפי שהיה בנק סביר נוהג בנסיבות העניין, ביחס לכל פעולה שבוצעה בחשבון התובעת.